לאחר השכמה מוקדמת, לימוד חסידות ותפילת שחרית - ולא לפני שסעדו את ליבם בארוחת בוקר מזינה – יצאו תלמידי ישיבת הקיץ לעיר לייפציג. השם 'לייפציג' מעורר זיכרון יהודי-חסידי בקרב שומעיו, בהיותו ממרכזי הסחר הגדולים באזור במשך שנים רבות. במקום בו צועדים כעת התמימים, צעדו בסוס ועגלה יהודים רבים למכירת וקניית סחורה, והיריד המפורסם מוזכר אף בדברי ימי חב"ד ומשליה. הלא דבר הוא. ליובאוויטש חוזרת ללייפציג. מעגל נוסף נסגר כאן. נהג הרכב שהסיע ברכבו את התמימים מהעיר לייפציג אל פארק האטרקציות השוכן בסמוך לו, התברר, לפתע, כיהודי!
לראשונה בחייו, הניח היהודי תפילין, ומעגלי ריקוד של שמחה נחוגו סביבו. ליובאוויטש חוזרת ללייפציג. בגדול. תמונות מאותו המעמד מצורפות כאן. בפארק נהנו התמימים משלל אטרקציות, כשהם לומדים מהם הוראות בעבודת ה', ולחביבותא דמילתא הנה אחת מהן: פחד ויראה, בהם נפגשים ואותם חווים במקומות מעין אלו, באים לאדם מחוסר וודאות לגבי העתיד לקרות. לכן הפחד נחלש, עד שפג לו, לאחר שהאדם נפגש בו פנים אל פנים, וככל שיתנסה בדבר המפחיד והמיירא יותר ויותר, כך יקטן הפחד ממנו יותר ויותר. וכפי שהדבר בענייני העולם, כן הוא בעבודת ה', וכמו שכתוב ב'היום יום' ט"ז מנחם אב – "פנימיות התורה נקרא אש, און פאר פייער האט מען מורא. דערפאר דארף דער משפיע גיין צום מקבל אן זאגען אים: האבן קיין מורא ניט, ווייל ה' אלוקיך אש אוכלה הוא". לכן, למד אחד התמימים, יש ללכת ולהפיץ את פנימיות התורה, עד שהטועמים מאורה לא יפחדו מהאש היוקדת ממנה. לקראת שקיעת החמה פנו התמימים לתפילת מנחה, כשקודם עת הדמדומים הם מספיקים להניח תפילין לארבעה יהודים נוספים ששהו במקום! כאן נחתם המסע לעיר לייפציג. בשובם חזרה לעיר דרעזדן, שמעו שיעור עיוני בענייני משיח וגאולה.
